איזור ושמו קנטרברי-חלק ב' (23-28 באוקטובר)

חצי האי בנקס (23-26 באוקטובר)

בניגוד ללא מעט מקומות אחרים בהם טיילנו לפני 13 שנה, שהזכרונות מהם התפוגגו עם הזמן, חצי האי בנקס דווקא היה זכור לנו היטב.
ישנו אז בגסטהאוס מקסים באחד המפרצים היפים, עם מטבח עם ריח של לחם אפוי בבקרים, ולוח גיר שעליו כל יום היה כותב הבעלים את התפריט של ארוחת הערב שהוא בישל באותו היום והזמין את האורחים שלו להצטרף.
באחד הימים הוא גם לקח אותנו איתו בסירה לדוג סרטנים (ככה אומרים? לדוג? או שלדוג מתייחס רק לדגים?) ולראות דולפינים.
באותו הגסטהאוס גם פגשנו שוב את הבחורה הגרמניה אותה פגשנו במלא נקודות אחרות לאורך הטיול, וזוג חמוד מדנמרק, והימים שבילינו שם בבנקס היו לגמרי גראנד פינלה של טיול שלנו.
לא היה לנו ספק שנחזור לשם גם עם הילדים.

חצי האי בנקס קידם את פנינו עם מזג אוויר מקסים וידידותי והחלטנו לנצל את השמיים הכחולים ולפנות בספונטניות לכביש ששמו המבטיח Summit Road היה מפתה הרבה יותר מאשר הכביש הישיר לאקרואה, העיירה המרכזית של חצי האי ששם גם היה ממוקם הקמפינג שלנו.

העיקוף שהדרך הזאת לקחה אותנו היה לגמרי שווה את זה - עלינו עוד ועוד למעלה, לתצפיות מקסימות על המפרצים של חצי האי, וגם עשינו הליכה קצרה לאורך Otepatotu Track כדי להנות עוד קצת מהנופים הנשקפים מלמעלה.

Otepatotu Track

בסוף בסוף הגענו גם לאקרואה, עיירה בניחוח והיסטוריה צרפתיים מובהקים, מה שהיה ניכר מאוד, שכן רוב המטיילים שפגשנו שם היו מצרפת (אותי לא הפסיקה להטריד העובדה שלא פגשנו דוברי צרפתית בשום מקום אחר בניו זילנד, למרות שברור שהם לא מגיעים רק לאקרואה).

ביום למחרת עם כוחות מחודשים ובהתעלמות מוחלטת מהתחזית יצאנו למסלול Children Bay. היה טיפה מעונן...מעונן מהסוג שמטיילים מנוסים כמונו זיהו כ"עוד-שניה-מזג-האוויר-משתפר", כזה מעונן.

Children Bayואז קרה מה שלא קרה לנו באף מסלול בטיול של כמעט חודשיים. מה שכמעט קרה כל כך הרבה פעמים, אבל התמזל מזלנו וזה דילג עלינו. התחיל לרדת גשם. חזק. גם מבול. גם רוח מטורפת. באמצע המסלול.
הדרך חזרה נראתה אינסופית, שכן הייתה מלווה, בנוסף לכל פלאי מזג האוויר שפקד אותנו, בבכי של יואבי שהיה משוכנע שהוא לא יכול יותר ללכת. בתגובה עשיתי את הדבר האמהי והתומך ביותר שיכולתי לגייס בנסיבות האלה - ללכת מהר קדימה ולתת לפליקס להתמודד איתו לבד.
בסוף הגענו. כולל יואבי. סחוטים וקפואים, אבל הגענו.
את שארית היום בילינו בעיקר בהתחמקות מהגשם והרוח, שזה כלל בעיקר שעות בבית קפה (צרפתי!) וסרט בקולנוע המקומי - מליפיסנט אדונית הרשע (המהמם!).

היום הזה היה לי קשה. דווקא לקראת הסוף של הטיול, כשהתנהל כולו בספונטניות, שצלחנו את כל סוגי מזג האוויר, מסלולים מאתגרים, אינסוף שינויים בתכניות וחישובים מחדש של המסלול, דווקא בסוף, יום שהיה שונה לגמרי ממה שתכננתי והיה לחלוטין מחוץ לשליטתי קצת שבר אותי. כנראה שחובה שיהיה יום אחד כזה בכל הטיול...וזה היה זה.

למחרת, עם תקווה ליום טוב יותר, קמנו מוקדם והתארגנו לטיול שהזמנו כמה ימים לפני בעקבות המלצה בקבוצת פייסבוק. מדובר בסיור של כמה שעות שבו מצטרפים לרכב של דואר שעובר במפרצים השונים בחצי האי בנקס, בדרכים משונות שלא ממש מתאימות לקרוואן, דרך עיירות ותצפיות, עם קצת סיפורים והיסטוריה ברקע ואפילו הפסקת תה מושקעת במיוחד.
למען האמת, כבר אחרי שעשינו בוקינג לסיור הזה, ואחרי שכבר אי אפשר היה לבטל, נתקפתי בחששות שזה הולך להיות אסון, שהילדים ישתעממו, שנבזבז את הזמן סתם ונרגיש שזה היה מיותר לגמרי, אבל היה מגניב! כולנו מאוד נהננו, אם כי חייבת לסייג למען הדורות הבאים שאולי יקראו את הבלוג לצורך תכנון הטיול, לא בטוח שהמחיר היקר היה לגמרי שווה את התמורה.

Akaroa's Eastern Bays Scenic Mail Run

את היום סיימנו במקום צבעוני ושמח במיוחד בשם The Giant's House. בית של אמנית פסיפס, שהחצר שלו מלאה ביצירות המדהימות שלה. בשלב מסוים אחרי שחשבנו שסיימנו את הסיור, הילדים נשאבו לחלוטין למשחק דמיון באחת מפינות החצר ונשארו שם עד שביקשו מאיתנו לפנות את המקום לקראת הסגירה שלו. לא לפספס!!!

The Giant's Houseביומנו האחרון בבנקס, קיבלנו פיצוי בצורת מזג אוויר מושלם ועשינו מסלול הליכה לחצי אי קטן בשם Onawe (שמורה מאורית קדושה) אשר מחובר ברצף של סלעים לבנקס והגישה אליו קלה וקצרה בזמני שפל ומאתגרת ביותר בזמני גאות.
לכבוד הפרידה מהאיזור (ומנופים בכלל), זכינו לראות את הנופים במלוא יופיים, בצבעים עזים של ניו זילנד, שאנחנו כל כך אוהבים.

Onawe Peninsula

עם מחנק בגרון נפרדתי מחצי האי בנקס, שהיה עבורנו נקודת העצירה האחרונה של טיולים, של נופים, של שגרת הקרוואן והקמפינג שכל כך התרגלנו אליה.
התחלנו את הדרך לכרייסצ'רץ', ששם הסוף של הטיול שלנו. דרך קצרה שניסינו, במודע, או שלא, להאריך כמה שיותר רק כדי "לדחות את הקץ".
אפילו העצירות שעשינו כבר לא היו מהסוג האהוב (מי אמר גונדולה תיירותית ובית קפה עם הרבה יותר מדי שוקולד).

כרייסצ'רץ' (27-28 באוקטובר)

אנחנו לא כל כך מחבבים ערים. אנחנו מחבבים ערים עוד פחות כשהן "תקועות" לנו באמצע טיולי טבע פסטורליים. אי לכך, עד לא מזמן בטיולים שלנו עם הילדים נמנענו כמעט לגמרי להיכנס לערים.

בשנים האחרונות דווקא ביקורים קצרים בוינה ובהלסינקי, ששתיהן היו סיום מאוד מוצלח לטיולים שעשינו, גרמו לנו להבין שהילדים קצת גדלו ואפשר גם להנות איתם מבילוי קצר בעיר.

כרייסצ'רץ' הפתיעה אותנו לטובה. אפילו מאוד! עיר מרכזית מאוד, שהיא גם תחנת מעבר עבור רוב המטיילים בניו זילנד, התגלתה כמאוד שלווה ורגועה, עם מלא חניה במרכז העיר, ידידותית מאוד וקלה להתמצאות, והכי חשוב - עם גינת משחקים מ-ט-ו-ר-פ-ת במרכז העיר (Margaret Mahy Playground) שהייתה בפני עצמה אחת האטרקציות המרכזיות לילדים שביקשו לחזור לשם שוב ושוב.

כשהצלחנו, בקושי רב, לשלוף את הילדים מגינת המשחקים, ביקרנו גם:
- במרכז האנטרקטיקה (חמוד וממוסחר כצפוי).
Antarctic Center

- בבית חב"ד (לזכר הזכרונות החמים שלי מבתי חב"ד במקומות אחרים בעולם שיצא לי לבקר בהם), בו קיבלנו יחס חם, אורז וחלות טעימים ואפילו במבה והשארנו קופסת צעצועים ויצירות למשפחות שיבואו לבקר.

- בספריה העירונית המרכזית Turanga ובה קומת ילדים הכוללת פינת לגו ענקית, מגלשה, פופים, פינת תחפושות, פינת יצירה, פאזלים - בקיצור מקום מקסים למנוחה ומשחקים לילדים.

Turanga Library

- בתערוכת Quake City הנהדרת שמוקדשת לרעידות האדמה שפקדו את האיזור בשנות 2010-2011. התערוכה עשויה היטב, מלמדת לא מעט גם על התופעה וגם על ההתמודדות (כולל הסברים על חידושים טכנולוגיים למניעת אסונות הבאים). ההיילייט מבחינת הילדים היה פינת בניה של בניינים חדשים מלגו. ההתלהבות שלהם מהבניה ה"חופשית" גרמה לי לחשוב על מה שלגו היה פעם ומה שנהיה ממנו היום, וכמה הערכות העכשוויות מקבעות את החשיבה של הילדים (והופכות להיות לא שימושיות שניה אחרי ההרכבה).

Quake City

- במוזיאון קנטרבורי - מוזיאון ניו זילנדי טיפוסי, שמשלב הרבה טבע, תרבות מאורית, היסטוריה ועוד. לגמרי שווה ביקור.

Canterbury Museum

בין לבין הסתובבנו להנאתינו (הגדולה!) במרכז העיר, בין הבניינים המקושטים בגרפיטי צבועני, בתי קפה קטנים ודוכני אוכל המפוזרים פה ושם, הופעות מוסיקליות של תזמורות ברחבי העיר במסגרת פסטיבל שבדיוק התקיים בימים שהיינו וגם שוק מוצלח ביותר של דוכני אוכל Riverside  Market אליו חזרנו כמה פעמים.

Riverside Marketהאמת, למרות שכל כך לא רציתי להגיע לכרייסצ'רץ', הימים שבילינו שם היו לגמרי פרידה ראויה מניו זילנד. 

מחר בבוקר אנחנו נפרדים מהקרוואן שלנו, הבית שלנו על גלגלים שנסע איתנו כמעט חודשיים, שעבר איתנו אלפי קילומטרים ושירת אותנו נאמנה בכל מזג אוויר, בימים ובלילות, בדרכים מאתגרות וארוכות.
חיים בקרוואן הם שגרה מסוג אחר (ואני מקווה שאמצא את הזמן לכתוב על כך פוסט נפרד), אבל כשמתרגלים לשגרה הזאת יש בה משהו ממכר. קשה לי לדמיין את המסע שלנו ברחבי ניו זילנד בלי קרוואן וכנראה שהפרידה ממנו היא באמת הרגע הסמלי ביותר לסיום הטיול.

זהו לא פוסט סיכום, ואני לא נפרדת עדין מניו זילנד וגם לא מהטיול הזה (אז מי שעוד קורא - כנראה שתשמעו ממני לפחות עוד פעם אחת), אבל אלה בהחלט החוויות האחרונות שלנו כאן, ועדין קשה לי להאמין שלא נקום מחר בבוקר, נאכל ארוחת בוקר ונשאל את עצמינו - לאן היום?

קוריוז קטן, כדי לא לסיים באווירת דכאון - התמונה האחרונה שלנו מכרייסצ'רץ' בטיול הקודם הייתה בתוך מסגרת שכנראה הייתה מוצבת אי שם באחד הרחובות בהם הסתובבנו.
קיוויתי להיתקל בה שוב, ולעשות תמונה משפחתית תואמת, אבל לא ראינו אותה במרכז, ויש סיכוי סביר שלא קיימת עוד (אולי נהרסה באחת מרעידות האדמה?). כן מצאנו מסגרות אחרות, ענקיות, עם נדנדות בפנים, שנבנו לצורך תמונות אינסטוש, מהסוג שקשה להנדס בהן תמונה משפחתית ראויה, אבל עשינו מאמץ לזכר התמונה הישנה, במסגרת הישנה, בימים שעוד לא היה סלפי או אינסטוש, וגם לא היו לנו שלושה ילדים.

לפוסט הבא סוג של סיכום וסוג של פרידה
לפוסט הקודם חוויות הילדים
הסיכום המתומצת של כל המסלול שלנו - בפינת התכלס לסיכום מתומצת של המסלול שלנו. ויש גם מפה!