ההתחלות הקשות (15 בספטמבר 2019)

גיליתי איך זה מרגיש כשממריאים מהארץ ביום מסוים, עוברים טיסת לילה ושעתיים אחרי שוב טיסת לילה, טסים במצטבר כ-24 שעות אבל מגיעים בסוף לניו זילנד יומיים אחר כך. מרוב ההלם דילגנו רובנו לגמרי על הג'טלג. עדין תוהים איזה יום היום...

אוקלנד (12-13 בספטמבר)

אוקלנד קיבלה את פנינו בימים יפים ומלאי שמש, במשפחה שאירחה אותנו וגרמה לנו קצת לתחושת בית רחוק (מאוד מהבית). 

עשינו על אוקלנד וי בכמה שעות ספורות שהקדשנו לה אח"צ שכללו את סקיי טאור ו...זהו...כיאה לשונאי ערים שכמותנו.

אבל (!!!) יום למחרת בהמלצת המקומיים הגענו לגן עדן קטן ושמו Devonport. עשר דקות הפלגה מהנמל, וכבר לא היינו בעיר אלא בעיירה קטנה וציורית, עם חוף ים בתולי והורס ביופיו, הר עם תצפית, מוזיאון חיל הים (בחינם!) רחובות עם בתים מטופחים, בית קפה צרפתי קטן ושיקי (Chateaubriant) וספריה מהממת עם פינת ילדים עם פופים ומשחקים בה נחנו קצת בסוף היום. 

Devonport

ההתחלה האמיתית (14 בספטמבר)

בכל טיול יש את היום הזה, היום שאני מדחיקה אותו והוא היום של ההתחלה.
הגעה למדינה חדשה, מקום חדש, רכב חדש, קצב חדש. הלם.

היום הזה מעולם לא פסח עלי, באף טיול, וגם הפעם לא. זה התחיל קצת עקום עם האנשים הלא נחמדים וחסרי הסובלנות בחתנת השכרת הקרוואנים, בביקור הטראומטי הראשון בסופר שתמיד, אבל תמיד הולך לי עקום (איפה (!!!) לחמים מקמח כוסמין וגבינות עם פחות מ-30% שומן????), באתגרים הראשונים בתפעול וסידור הקרוואן, עייפות, עצבנות ודמעות בסוף היום (כי חייבים, זה חלק מהטקס). שניה לפני שהטיול האמיתי מתחיל, שניה לפני שמתחילים להבין את הקצב, מתרגלים לשגרה, שניה לפני שמתחילות להצטבר החוויות שלאלט לאט משכיחות את היום הראשון, היום הראשון חייב כנראה להתקיים, והנה הוא כבר עבר.

Coromandel קורומנדל (15 בספטמבר)

לגמרי לגמרי לא ברור איך פספסנו את כל היופי הזה בטיולנו הקודם. חצי האי קורומנדל, עם חופים ומרחבים בלתי נגמרים, שכל מה שבא לך זה לשבת ולבהות עד אינסוף.

מדהים לראות כמה אושר כל היופי הזה גורם לילדים, סתם לרוץ על החוף (במיוחד כשאמא שלהם הצליחה לשחרר סוף סוף ותת להם להוריד נעליים...כי קר וזה...). לקחנו את הזמן, נסענו לאט, עצרנו בתצפיות כדי חלילה לא לפספס עוד איזה אי קטן שנשקף פתאום. הרכבת Driving Creek Railway לקחה אותנו לאורך עליות מאתגרות אל נופים מהממים של כל האיזור בסוף קינחנו בפיקניק באחד החופים וקמפינג על (עוד) חוף הורס ביופיו שבו אפילו הצלחנו להדגים לילדים את תופעת גאות ושפל (תופעת הטבע האהובה עלי בניו זילנד...מי אמר חישוב לא נכון של זמנים והליכה בתוך מים כעונש לפני 13 שנה).

Coromandel

היום אני מרגישה שהטיול שלנו התחיל באופן רשמי!

סיכום מתומצת של המסלול - בפינת התכלס כמובן!

לפוסט הבא - מגלים את הצפון

לפוסט הקודם - זורמים